<h1>ספר התרומות שער ל"ד חלק ג'</h1>
<h2>דף מב.</h2>
גרסינן בפרק שני דייני גזירות [כתובות ק"י ע"א] מתניתין המוציא שטר חוב על חבירו והלוה מוציא לו שטר שמכר לו את שדהו, אדמון אומר אלו הייתי חייב לך היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה. וחכמים אומרים זה היה פקח שמכר לו השדה שיכול למשכנו עליו. וגרסינן בגמרא באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא, כולי עלמא לא פליגי דשטר חובו בטל, כי פליגי באתרא דכתבינן שטרא והדר יהבי זוזי, אדמון סבר איבעי ליה למימסר מודעא אשטרא להודיע שעל מנת כן מכר שיוכל למשכנו עליו כשרואה אותו מבריח את נכסיו, ורבנן סברי חברך חברא אית ליה, ולפיכך שתק ולא מסר מודעא שבטח שקול יוצא לדבר. וקיימא לן כרבנן. ומסתברא שאף היה ללוה קרקע אחר זולתי זה שמכר לו המלוה, ואשתכח דלא מצטריך פקחותיה, שהרי מוצא בידו קרקע שיוכל למשכנו, אע"פ כן יכול המלוה לטעון מתכוין הייתי במכירתי שאמצא לו שני קרקעות ואוכל לטרוף את שלי, ודבר זה מוכיח מן הירושלמי [כתובות פי"ג ה"ח] דגרסינן התם הגע עצמך שהיה לו קרקע. פירוש, ולמה לא טרפי ממנו. ומתרץ בעינא דליהוי בחילאי ודידי עדיף עלי. כלומר שהוא חביב לי יותר, ע"כ. מכל זה למדנו שהמוציא שטר חוב על חבירו אע"פ שיש נאמנות בשטרו והלוה מוציא לו שטר שמכר לו המלוה את שדהו, אם הם במקום שנותן הלוקח מעותיו ואחר כך כותב שטר מכירתו, הרי שטר חובו בטל, שהרי אומר לו אלו הייתי חייב לך היה לך ליפרע את שלך, ומדלא נפרעת מהם מחובך כבר הודית שנפרעת ממנו. דדמיא לההיא דשבועות [מ"ב ע"א] דאמר ליה לוה ולאו פרעתיך, וא"ל איהו הנהו סיטראי נינהו, ודן רב נחמן דאתרע שטרא, דכיון דבאפי סהדי פרעיה אע"ג דלא אידכר ליה קמיהו, האי שטרא ריעא לה. ומפרשי רבוותא דאיבטיל אף נאמנות שבו ומשתבע לוה היסת ומפטר. והא נמי דכוותה היא, דכיון דבהאי טענה איתחזק בפרוע איתרע ליה והנאמנות שבו, ונשבע לוה היסת ונפטר. אבל במקום שכותבין ואחר כך נותנין, הרי שטר החוב קיים, שהרי זה אומר לו מכרתי לך את השדה כדי שיהיו לך נכסים ידועים שאגבה מהן חוב שלי. ואע"פ שהיו לו קרקעות ללוה איתיה להאי טעמא, וכדלעיל דמצי טעין דידי עדיפא לי.
